סיכונים ורמת דיוק של תוצאות דיקור בשבועות 11-14 להריון

Obstet Gynecol. 2004 Jun;103(6):1164-73.

Late first-trimester invasive prenatal diagnosis: results of an international randomized trial

Philip J1  et al.  NICHD EATA Trial Group.

שם המחקר: תוצאות מחקר בינלאומי בעניין בדיקות מי שפיר מוקדמות ובדיקות סיסי שליה

מטרת המחקר הייתה להעריך את מידת הסיכונים ורמת הדיוק במתן תשובות ציטוגנטיות בבדיקות מי שפיר ובדיקות סיסי שליה שבוצעו בשבועות 11-14 להריון.

בדיקות מי השפיר ובדיקות סיסי השליה בגישה בטנית בוצעו בנשים בגיל מבוגר. המדדים אשר נבדקו היו שיעור ההפלות ושעור הלידות עד שבוע 28 להריון בנשים שעברו את אחד משתי הפעולות וקבלו תוצאה שהעובר בריא.

3,775 נשים אשר בקשו לבצע בדיקת כרומוזומים של העובר חולקו בצורה ראנדומלית לשתי קבוצות: 1,861 נשים עברו בדיקת מי שפיר מוקדמת  ו 1,914 נשים בדיקת סיסי שליה.  99.9% מהנשים עברו מעקב שלם עד ללידה. בניגוד להערכה מוקדמת של משתתפי המחקר, לא היה הבדל בין שתי הקבוצות בשיעור ההפלות ושיעור הלידות עד שבוע 28: 2.3% לאחר בדיקת מי שפיר ו – 2.1% לאחר סיסי שליה. עם זאת,  היו יותר הפלות לאחר בדיקת מי שפיר מוקדמת בהשוואה לבדיקת סיסי שליה בגישה בטנית בתקופה הקרובה למועד ביצוע הפעולה (עד שבוע 20). בנוסף לכך, בנשים שעברו בדיקת מי שפיר מוקדמת, ובמיוחד בשבוע 13 להריון נמצאה שכיחות גבוהה פי 4 לבעיה במנח כפות הרגלים של העוברים  (כף רגל קלוטה-talipes equinovarus) . לא היו מספיק נתונים לבחון את שכיחות בעיה זו לגבי דיקורים בשבוע 14 להריון.

לסיכום המחקר נמצאה עליה משמעותית בסיבוכים אנטומיים בכפות הרגליים של העוברים לאחר בדיקות מי שפיר בשבוע 13 להריון וכן עליה בשעור ההפלות עד שבוע 20 בהשוואה לבדיקות סיסי שליה.