בדיקת מי שפיר בשליש השני להריון היא אופטימלית מבחינת התנאים והתזמון בו התנאים טובים והסיכונים קטנים ביותר.
תנאים טובים
קיימות הנחיות ברורות של משרד הבריאות לגבי המועד בו יש לעשות את בדיקת מי השפיר:
את הבדיקה יש לבצע "לאחר השבוע ה-16 של ההיריון" ועד " 22 שבועות ועוד 6 ימים", נכתב בהוראה.
יש הגיון בקביעת מועד לבדיקת מי שפיר בשבועות אלה של ההיריון:
- בתקופה זו כמות מי השפיר מספקת ומאפשרת דיקור בתנאים טכניים טובים, תוך הימנעות מקרבה יתרה לעובר.
- כמות התאים העובריים במי השפיר מספיקה לשם ביצוע תרבית תאים ובהמשך להשגת תשובה מספקת.
- הרחם מגיע כמעט עד גובה הטבור, האזור בו מבוצע הדיקור ברור ונוח לפעולה. ניתן למצוא מקום נוח לחדירת המחט – גם במצב בו השליה צמודה לדופן הקדמי של הרחם.
- הקרומים של שק השפיר כבר צמודים ולא ייווצר מצב של זליגת מי שפיר בין הקרומים והפרדתם.
- לא דווח על שיעור גבוה יותר של פגיעה בשרירים, בשלד והפרעות נשימתיות בילודים כפי שנמצא בילודים לאחר בדיקת מי שפיר מוקדמת.
סיבוכים
רוב הסיבוכים לאחר בדיקת מי שפיר חלים בטווח של 3 שבועות מהדיקור. על מנת למנוע מצבים של לידה מוקדמת עם פגות קיצונית (לידה בשבועות 23-28 להריון עם סיכוי נמוך לשרוד ללא פגע ) יש לקבל אישור מיוחד מיועץ גנטי בבית החולים בו מבוצע הדיקור כאשר מתכוונים לבצע דיקור מי שפיר מעבר לשבוע 23.
כדי למנוע סיבוכים מיותרים, משתדלים לבצע את הדיקור סביב שבועות 17-20 להיריון. זו גם הסיבה שכדאי להימנע מדיקורים סביב שבוע 22 להריון.