כאשר מדווחים על ביצועי בדיקות NIPT צריך לשים לב לנתון – עד כמה הצליחה הבדיקה לזהות את העוברים החולים מכלל העוברים החולים.
אבחון בעיות בכרומוזומים
אבחון בעיות בכרומוזומים של העובר מתבצע בשני שלבים:
1. בשלב הראשון מבצעים בדיקות סקר סטטיסטיות (בדיקות סקר ביוכימיות שליש ראשון ושליש שני, בדיקת אולטרסאונד לשקיפות עורפית ובדיקת דם אימהי -NIPT).
2. כאשר בבדיקת הסקר מתקבלת תוצאה, לסיכון גבוה לתסמונת כרומוזומלית בעובר, מבצעים בשלב שני בדיקות אבחנתיות כגון בדיקת סיסי שליה או בדיקת מי שפיר.
הפרעה כרומוזומלית
עיקר השימוש בבדיקת NIPT הוא התראה על אפשרות להפרעה כרומוזומלית בעובר. דם האם מכיל כרומוזומים של האם עצמה ושל העובר. על כל 90 מקטעים של כרומוזום 21 ממקור אימהי יש 10 מקטעים ממקור עוברי. במקרה של תסמונת דאון, ישנם 3 כרומוזומים של כרומוזום 21 במקום שניים בלבד. לכן, כאשר יש לעובר תסמונת דאון, יהיו בדם האם יותר כרומוזומים עובריים מס' 21 . בפועל, יש תוספת של עוד כ-5% מקטעים של כרומוזום 21 עוברי.
בדיקת NIPT מנסה לזהות את התוספת הזאת.
החברות המסחריות משתמשות בשיטות שונות כדי לאתר את התוספות או החסרים בכרומוזומים השונים. חלקן בודקות את כל מקטעי הכרומוזומים הקיימים בדם האם (כ-20-30 מיליון מקטעים) כדי לאתר את ההפרעה הספציפית וחברות אחרות בודקות רק את הכרומוזום הספציפי שנבדק. בשיטה זו הבדיקה פשוטה יותר מאחר, שנבדקים פחות מקטעי כרומוזומים, אבל קיימת אפשרות שלא נבחין בהפרעות בכרומזומים אחרים, שלא נבדקו.
רגישות בדיקת NIPT
כאשר מדווחים על ביצועי בדיקות NIPT, החברות מפרסמות את מידת רגישות הבדיקה (Sensitivity), כלומר עד כמה הצליחה הבדיקה לזהות את העוברים החולים מכלל העוברים החולים. למשל, כאשר בדיקת NIPT מזהה 9 עוברים עם תסמונת דאון מתוך 10 עוברים חולים, כלומר הבדיקה לא זיהתה עובר אחד חולה – משמעות רגישות הבדיקה 90%.
על פי מאמר של פרופ' ניקוליידיס מ-2013 הרגישות של בדיקת NIPT לגבי מספר הפרעות כרומוזומליות בעובר מפורטת להלן:
- תסמונת דאון – 99.1%
- טריסומיה 18 – 96.7%
- טריסומיה 13 – 91.7%
- מונוסומיה Xx – 88.2%
למעשה המדד החשוב ביותר לאשה בהריון עוסק בשאלה – "במידה וקבלתי תשובה לא תקינה – עד כמה תשובת NIPT שהעובר לא תקין – נכונה?" עד כמה עליי להיות מודאגת?
למדד זה קוראים Positive Predictive Value) PPV)
מהו Positive Predictive Value) PPV)?
המדד הזה מושפע משמעותית מרמת הסיכון בו נמצאת האשה לתסמונת בעובר. ככל שהסיכוי גבוה יותר שהעובר חולה, גם ה-PPV יהיה גבוה, כלומר גם הסיכוי שננחש נכון שהעובר חולה יהיה גדול יותר. למשל, בנשים בנות 44 שהן בסיכון גבוה לתסמונת דאון בעובר (1:10), ה-PPV יהיה גבוה – 99.6%, ואילו בנשים צעירות שהסיכון לתסמונת דאון נמוך מאוד (1:1000), ערך ה-PPV של NIPT יורד משמעותית ל-70%. 30% מהעוברים החולים לא יאובחנו.
במאמר שפורסם בעיתון NEJM, נמצא שערך PPV של בדיקת NIPT, שבוצעה בקבוצת נשים בסיכון נמוך לתסמונת דאון, היה 45% בלבד. 55% מהעוברים עם תסמונת דאון לא זוהו. כלומר, בדיקת NIPT פחות מדויקת בזיהוי עוברים חולים עבור מטופלת שיש לה הריון רגיל והיא בסיכון נמוך לתסמונת דאון מכיוון שהיא תזהה רק מחצית מהעוברים החולים. אשה כזו, כמובן, תהיה פחות מודאגת מאשה הנמצאת בסיכון גבוה לתסמונת דאון (למשל, אישה מבוגרת עם בעיות כרומוזומליות במשפחתה), שעבורה בדיקת NIPT מדויקת יותר.
לסיכום
בדיקת NIPT מדויקת יותר מבדיקות הסקר הרגילות בהריון. לעומת זיהוי של 45% מהעוברים החולים בנשים בסיכון נמוך על פי NIPT , בדיקות הסקר (שקיפות, סקר ביוכימי שליש ראשון ושליש שני) מגלות רק 4.2% מהעוברים החולים בנשים אלה.
לעומת זאת, בדיקת מי שפיר היא בדיקה אבחנתית וסופית אשר בודקת את הכרומוזום עצמו עם דיוק של% 100.